אחמד טלעת ברהום

הילד היפה אחמד טלעת ברהום, בן שמונה חודשים, נהרג ב-6 בנובמבר 2023 יחד עם אחיו. אביו, טלעת ברהום, מנהל קבלה ויחסי ציבור בבית החולים יוסף א-נג'אר במערב רפיח, סיפר על הטרגדיה: "בלילה שעבר הייתי במשמרת בבית החולים, ולא ידעתי דבר על משפחתי וילדיי במשך יותר משבועיים בגלל לחץ העבודה, ריבוי הפצועים וניתוקי האינטרנט והתקשורת". בעודו רושם פצועים ומספק נתונים לעיתונאים, קיבל ידיעה מחרידה. "הופתעתי כשאחד העיתונאים, שמכיר אותי היטב והיה לו חיבור אינטרנט לווייני, הודיע לי שהייתה הפצצה באזור שבו נמצא בית משפחתי". ברהום ממשיך: "יצאתי מיד לשאול את חבריי בצוותי האמבולנסים, והם סיפרו לי שהעבירו פצועים והרוגים מהפצצה ישראלית באזור 'השיכון הלבן' בשכונת תל א-סולטאן במערב רפיח". באזור זה, הוא מציין, היו רק בית משפחתו ושני בתים נוספים. "כאן הייתי בטוח שמשהו קרה לאשתי ולילדיי". ברהום לא יכול היה ליצור קשר עם איש, וגם לא לעזוב את עבודתו. "דקות ארוכות חלפו, כבדות כמו נצח. ואז הגיע אמבולנס ובו אשת גיסי, פצועה במצב אנוש. לא הצלחתי לקבל ממנה מידע על משפחתי". החרדה גברה. "שכלי הבין את הגורל, אך ליבי נאחז בתקווה שהם בחיים". ואז, "נהג אמבולנס הודיע לי שהעבירו גופות של אישה וארבעה ילדים לבית החולים האמירתי הסמוך". הוא מיהר לשם. "איך שנכנסתי וראיתי את אחייניתה של אשתי שעובדת שם בוכה, התיישבתי על הרצפה, המום מההלם שקיוויתי שלא אמצא". "התאמצתי וקמתי כדי לברר מי בדיוק מבני משפחתי איבד את חייו. ראיתי את גופותיהם של אשתי, מייסון אבו עלואן, וארבעת ילדיי: אחמד בן 8 חודשים, ליאן בת 14, עבד א-רחמן בן 12 ומוחמד בן 10. נותרו לי רק שני בנים בתיכון". ברהום העביר את גופות יקיריו לחדר הקירור בבית החולים שבו הוא עובד. "קיבלתי רק חצי יום חופש, קברתי אותם, וחזרתי ביום שלישי בערב לעבודה. למרות האסון, אין זמן לאבל, כי העבודה והצלת הפצועים זקוקות לי ולחבריי. בחודש שחלף מתחילת המלחמה, ראיתי את משפחתי רק פעמיים". כך דיבר האב על בן הזקונים: "לבן הזקונים היו תנועות מיוחדות שכולם קינאו בהן. נהגתי לומר שהוא ילד לא רגיל. ואכן, חייו היו קצרים מאוד. הוא היה הראשון מילדיי שהיה כזה, בתנועותיו ובחיוכו לכולם. הוא שיחק עם כולם". וזהו ההספד שכתב דודו: "אני רועד ובוכה, ולא מסוגל לדבר או לכתוב עלייך, אחותי היקרה השנייה, מייסון, ועל ילדייך: ליאן, עבד א-רחמן, מוחמד ואחמד. חיינו שבועיים כאילו נפרדנו זה מזה. אין לי מילים לתאר את מה שאמרת, כאילו ידעת את מועד לכתך ואת גורלך, אחותי היקרה. זכית לגורל נעלה, את וילדייך. ואני אשמור על הברית וההבטחה שבינינו כל עוד אני חי. וטלעת ברהום הוא לי אח, ובראא ועלי הם לי בנים".