האדי חוסאם דבאכּה

הדוש, אהוב ליבם של כולם. היה בו משהו משמו, האדי, והוא אכן היה רגוע ושלו. מימיי לא אהבתי ילד כפי שאהבתי אותו. הוא היה מנומס ועדין, ותמיד מסודר. אמו טיפחה אותו כל כך, תמיד נקי ומצוחצח. סבא שלו אהב אותו מאוד ושמח בו, ותמיד היה אומר לה: 'בחיי שאני אוהב את הילדים שלך'. כמה שהיא שמחה לשמוע אותו אומר דברים יפים עליו. יומיים לפני שנהרג, הוא היה אצלנו. בלילה הוא אמר לאמו: "אמא, אני פאחד, פאחד", כשהתכוון לומר שהוא פוחד. אני לא מסוגלת לדמיין איך נפל עליו הטיל. בטח הוא פחד כל כך, חביבי שלי. יקירי, הלכת למקום טוב יותר. עכשיו אתה ציפור קטנה בגן עדן.