חמזה חוסאם דבאכה

הוא היה אחד הילדים האהובים עליי ביותר; מנומס, מתוק ותמיד מסודר ומטופח. אמו טיפלה בו במסירות רבה ותמיד הלבישה אותו בבגדים היפים ביותר. כשהיה מכעיס אותה, היה אומר לה בבגרות כזו: "אני מצטער, אמא", ומוסיף: "סליחה, סליחה". הוא אהב דוקה [תערובת תבלינים], ותמיד היה אומר לי, "אני רוצה דוקה", במבטא בוגר כזה. הייתי מתמוגגת ממנו. כולם אהבו אותו. סבו אהב אותו מאוד, והיה אומר לאמו: "רק תראי מה יהיה ממנו כשיגדל", ותמיד היה מעודד אותה במילים יפות עליו. היא הייתה כל כך מאושרת ממנו.