פרח מוחמד פסיח

"החיים הם כבר לא חיים" "פרוחה, המתוקה שבמתוקות, בעלת נשמה וצחוק של מלאך. פרפר הבית שלנו עזבה והותירה אחריה את הד קולה והד צחוקה, כשהיא מותירה מאחור את חלומותיה ואת צעצועיה הקטנים". כל שנייה וכל דקה, פרח הייתה אומרת: "נמאס לי, אני רוצה לחזור הביתה ולגן". פרח הלכה והותירה אותנו עם הכאב, היא הלכה לגן של גן עדן, ברצון האל. יקלל האל את הכיבוש מיליון פעם.... אלוהים, חזק את לבנו, תן לנו סבלנות והשרה שלווה בנפשנו.