מוחמד סאמר נצר

מוחמד חי את 13 שנותיו בין משחק, הרפתקאות ולימודים. הוא היה נער מלא תשוקה, אהוב וחברותי, וגם ביישן. הוא אהב כדורגל, שיחק בו תמיד, והיה מוכשר מאוד עם הכדור. כינויו היה 'דלועתנא' (היקיר שלנו) בזכות רוחו העליזה ואהבת החיים שלו. הוא היה 'הנשמה של הבית', ותמיד נכון לעזור, לי ולכולם. אביו של מוחמד הכין את חפציהם כדי לצאת מהבית, כי הם חשו בסכנה, אך לאויב ולברבריות שלו היו תוכניות אחרות. הכיבוש הפציץ את ביתם עד היסוד, ומוחמד נהרג יחד עם 20 מבני משפחתו ועקורים מעזה שמצאו אצלם מקלט. מוחמד, אהוב נפשי, עלה השמימה כשהיד אל חיק ריבונו. ניפגש בגן עדן, חביבי.