לורין כומי

התאריך הוא 27.04.2021. זו הייתה השמחה המיוחלת. בפעם הראשונה והאחרונה, זכיתי להיות דוד. לורין, הילדה שהתאהבתי בה עוד לפני שידיי נגעו בה, בעלת הצחוק שובה הלב, "פרי הבית", כפי שסבהּ אהב לכנותה. היא אהבה לשחק ולטייל עם כל ילדי המשפחה. אולי חלמה לגדול ולהיות מהנדסת כאביה? או מורה כאמה? אולי, אילו גדלה, הייתה הופכת לדוגמנית בזכות יופייה. האפשרויות היו רבות ומגוונות, אך מכונת הפשע שיצר הכיבוש הרגה אותה, גזלה את ילדותה התמימה, מנעה מאיתנו את צחוקה, וממני את המגע בה, לנצח. הכיבוש הזה פשע בעמנו, בילדינו, בנשותינו ובגברינו, וזרע הרס בארצנו. לא די בכך שהרג אותה; הוא הרג גם את אמה חנין, את דודה מחמוד, ואת ארבעת ילדיו יחד איתה: חסן, פרח, חנין וג'וד. זכרו אותם, ודברו עליהם טובות כדי שהעולם יכיר את סיפורם.