ח'אלד ג'בר

במקום שבו הילדות נצחית. לילדות בעזה טעם מהול באש המלחמה; על כנפיהם ניכרים סימני פיח ברורים, שהכתימו את פניהם העדינות. כך, כשהילד הקטן מדבר על חלומותיו, הוא חוזר ואומר: "חיים בלי מלחמה". ח'אלד ג'בר היה ילד יחיד להוריו. הם זכו בו לאחר חמש שנות המתנה, יחד עם אחיו התאום אדם, שנפטר שעות ספורות לאחר הלידה. דמיינו לעצמכם מהי המשמעות כאשר הכיבוש גוזל מכם את בנכם היחיד, קל הלב, היפה, האהוב והפיקח בין חבריו. הוא נהרג יחד עם כמה מחבריו וקרוביו, כולם ילדים, בשמונה עשר באוקטובר בשנה שעברה. ח'אלד, בשערו המתולתל ובצחוקו שהתנוסס על לחייו, חי וקיים בתוכנו כשם שהוא חי וקיים בארצו. גופות הילדים מתות, אך חלומותיהם נותרים, מרחפים ברחבי פלסטין כדי לשמור על פניה של הארץ. כיצד יכול ילד לשכוח את "רוצח" חלומותיו? כיצד יכול ילד, שהבין שגבורה אינה מעשה על־טבעי אלא מעשה של רוח, לשכוח את פני המאבק וההתנגדות בארצו? כיצד יכול ילד ששמו "ח'אלד" (נצחי) לשכוח את נצחיות חלומותיהם של הילדים בשמי פלסטין? ח'אלד הבין שהילדות בעזה היא מעשה שנדחה, שסיפורי הסרטים המצוירים ואגדות פירוש השמות הם מעשה שנדחה. לכן, הוא ידע בוודאות שפירוש שמו ישתקף במציאות חייו, בחלומותיו ובילדותו. אבל לא עכשיו, אלא בגן העדן, שיפתח את זרועות הנצח שלו לילדותו הצמאה, בעזרת האל.