מוסטפא ח'ליל אבו אל-עולא

נוכח למרות היעדרו. "לבו היה לבן כשלג, כל מי שראה אותו אהב אותו, והוא היה נכנס ללבבות בלי לבקש רשות", כך סיפרה עליו אחייניתו, סג'וד אבו אל-עולא. היא הוסיפה כי עמד לצדה בימיה הקשים ביותר, לבו היה רחום, והוא היה לה כבאר סודות ומשענת גדולה. הוא אהב את החיים, ואהב לתעד רגעים מאושרים. הוא אהב להתבדח ולצחוק, והיו לו חיים יפים שאהב. הוא למד ראיית חשבון, וב-5 באוקטובר, יומיים לפני המלחמה, החל לעבוד במשרד. הוא אהב לצאת לפיקניקים, והם תכננו לצאת לאחד בתחילת אוקטובר. החודש בא וחלף, הימים עברו, והוא לא יצא לפיקניק שלו. ב-21 בדצמבר, נהרג מטיל כשחזר מאזור פינוי. הוא עזב את העולם, אך נשאר נוכח בזיכרונם של אוהביו.