היא עמאד אבו כויכ

היא הייתה תלמידה למופת, חרוצה ומתמידה. היא חלמה להיות רופאה ובנתה את כל חלומותיה, עד שבא הכיבוש והרס אותם. חברתה תאלא מספרת: "היא הייתה אחת מחברותיי היקרות ביותר, היינו החברות הכי טובות. היא עברה תקופה קשה לאחר שהתמודדה עם הבשורה על מותה של חברתנו דימא, וניסינו להקל על כאבה. ב-15 בנובמבר קיבלנו את הידיעה על מותה של היא. היא, חברתי ואחותי, עלתה השמימה. היו לה חלומות שנגדעו כשהכיבוש הישראלי הפגיז את בית שכניה. היא חלמה לבקר את קרוביה בכווית, כי אהבה אותם מאוד". הכיבוש הרג את היא.