סולימאן מאג'ד אבו ג'אמע

מלאך יפה תואר, בעל החיוך המתוק והפנים היפות, זהו סלומה שלי, הילד שלי. בחודש הבא הוא אמור היה להיות בן ארבע; הוא נפל כשהיה בן שנתיים, שבעה חודשים ו-21 ימים. סלומה היה ילד חכם ומוכשר, הוא נהג לעזור לי ולהגיש לי דברים, והיה שואל אותי: 'אמא, למלא לך מים?' בזמן ההפגזות הוא היה מחבק אותי ואומר: 'אמא, אל תפחדי, אני פה לידך!' אביו של סלומה נסע לחו"ל לפני המלחמה, וסלומה נפל בלי שהספיק לראות אותו. סלומה היה הנחמה של אמו ובן־לוויתה בכל דבר. חצי שעה לפני שנפל, סלומה אמר לי: 'אמא, אני וסבתא נמות, ואת אל תמותי'. וכך אכן קרה, הוא וסבתא, שהיא אמי, נפלו יחד, ואני יצאתי ניצולה בגוף בלבד מתחת להריסות, אבל נשמתי הלכה איתם.