שהד האשם סקא

שהד הייתה התגלמות של נימוס, מוסר וטעם טוב, ולשונה דבש. כולם, במשפחה ובבית הספר, העידו על אופיה הטוב ועל ביישנותה. היא נהרגה יחד עם אחיה, עסאם ועבד אל-רחמן, במהלך הביקור השבועי אצל אמם ביום חמישי. בחודשיה האחרונים הקפידה באופן יוצא דופן על צומות רשות, על השלמת קריאת הקוראן ועל מתן צדקה בסתר. היא נהגה להוכיח את עצמה על כל דבר שחשבה שאולי אינו כשורה. מדי לילה הייתי מתעוררת לקול תפילת הלילה שלה, והיא הייתה מתעוררת כעוסה אם איחרה לתפילת השחר. בימיה האחרונים שקדה על לימודיה המקוונים. בכל פעם שאמרתי לה שלא תתאמץ, כי במלחמה כולם יעברו כיתה, היא הייתה עונה לי: "אני לומדת לשם ג'יהאד בדרך אללה, כי אצטרך לתת דין וחשבון על זמני, לא על ציונים של העולם הזה". היא הייתה רכת לב ורגישה עד מאוד. היא פחדה שמא מישהו יכעס עליה, ושאפה תמיד לרצות את כולם, לנחם את כולם ולהיות חמה כלפיהם, מתוך דחף דתי עמוק. היא התכוננה ללכתה בטרם עת, אהובתי, ופגשה את אלוהים עם הפנים שהיא אהבה.