איסלאם מוחמד מקדאד

הוא היה השמחה הראשונה של הוריו, שנולד להם לאחר שנים של כמיהה וציפייה, ומאות זריקות וטיפולים רפואיים מיוחדים. הוא היה אהוב ומפונק על ידי כל משפחתו. הוא אהב אוכל, ואהב להכין אותו יחד עם אמו. בתור האח הבכור, הוא דאג מאוד לאחיו הקטנים וגונן עליהם. הוא פחד מאוד למות לבדו בהפגזות. שעה לפני שנרצח יחד עם סבו ואחיו, הוא סיפר לנו כמה הוא מחכה לבוקר של היום השני של עיד אל-פיטר, כדי לבזבז את דמי החג שלו על ממתקים שאת טעמם לא חוו כבר שנה וחצי. אך דמי החג לא נותרו, ושום ממתק לא נמס בפיו. ישראל הרגה אותו בטיל שהרס את הבית על כל יושביו.