עווד אערג'

עווד יקירי, חברי ושותפי, בעל החיוך המתוק. ראינו אותך גדל לנגד עינינו והופך לנער, ותמיד היית בא אלינו ושואל: 'אתם צריכים משהו, אהובים שלי?' כשאני שומעת אנשים מדברים על בני הדודים שלהם ועל הרפתקאותיהם, אני מרגישה מחנק בגרון ובולעת את הדמעות, כי לי כבר אין בני דודים מצד אמא. היו לי חמישה, וכולם נהרגו. הם היו שמחת המשפחה. עווד, הבן הבכור, היה בן 14 כשנהרג במלחמה. הוא חלם להיות רופא שיניים. עווד אהב את החיים כל כך, ותמיד ידע ליהנות מהם. הייתה לו רוח תחרותית, והוא תמיד שאף להצליח. הוא נהרג יחד עם ארבעת אחיו, אמו וסבתי מפגיעת חבית נפץ! ומזרחן האסור לשימוש בין-לאומי.