מלאכ אבראהים נצאר

אביה של מלאכ נפטר לפני שנים רבות, כשהייתה בת שלוש. יש לה אח אחד בן 12 ואת אמה. היא הייתה חברה שלי מכיתה ג', והיינו גם שכנות. היא הייתה האדם היקר לי ביותר, ומעולם לא דמיינתי שאאבד אותה. אמה תמיד פחדה עליה מאוד. בכל מלחמה שפרצה, היא לא הרשתה לה לצאת מפתח הבית. היינו כמו אחיות, ואף יותר, וכולם חשבו שאנחנו אחיות. אם אחת מאיתנו רק רצתה ללכת לקנות עט, היא הייתה מספרת לשנייה. את כל היציאות שלנו עשינו יחד. הלכנו יחד לבית הספר, היינו באותה כיתה וישבנו זו לצד זו. היא הייתה האדם היקר לי מכל. כשהיא נהרגה, היא נהרגה בביתה, ואני בכלל לא נפרדתי ממנה ולא ראיתי אותה. מהיום שבו נהרגה ועד היום, אני לא מעכלת שהיא איננה. אני לא מאמינה, וגם לא אצליח לעכל. שאלוהים ירחם עליה.