עלא, עמאד, ובסמלה סאלח מאהר פראונה

איה אהובתי הייתה סמל של סבלנות, עמידה איתנה וג'יהאד, צבא שלם בעצמה. היא הייתה מקור הכוח בביתנו, עוגן של יציבות. מעולם לא ראינו בה ייאוש, ולרגע לא חדר ספק ללבה. כשפגשת אותה, הרגשת שהיא שייכת לתקופת הצעחאביאת [חברותיו של הנביא]. היא הייתה רופאה מצליחה, שקיבלה את תעודת המומחה שלה ברפואת משפחה חודשים ספורים לפני שנהרגה. היא הייתה אם אדירה, וניתן היה לראות את פרי חינוכה בבנותיה, שהצטיינו בכל מקום. הן התחרו זו בזו בשינון הקוראן ובלבישת החג'אב. בינינו לבין עצמנו, כינינו אותה "בסאמה ג'ראר". היא האמינה באמונה מוחלטת ששחרור פלסטין קרוב, ושתפילתנו במסגד אל-אקצא קרובה מתמיד. היא נהגה לומר תמיד: "או ניצחון או שהאדה", ובסוף זכתה במה שייחלה לו. שהאל יקבל אותה. לין אהובתי, הגדולה שבהן, היא הניצולה היחידה. היא שיננה תשעה חלקים מהקוראן, יחד עם אחותה בסמלה (שאותה אהבנו לכנות גם בּיס). לין העדינה והרכה, שתמיד אמרתי עליה שהיא נסיכה עדינה שמילים או מעשים גסים אינם הולמים אותה. אהובתי, היא חוותה את כל התקיפה ויצאה ממנה ניצולה יחידה. לין העדינה, איני יודעת איך גופה ולבה יוכלו לשאת את כל הכאב הזה. בסמלה (בּיס) הייתה חזקה מאוד, אמיצה, ולא פחדה לומר את האמת בפני איש. היא הייתה ישירה מאוד, עד הקצה. כשאחותה לין עטתה את החג'אב, מיהרה בסמלה להצטרף אליה, אף שהדבר לא נדרש ממנה בשל גילה הצעיר. החינוך שקיבלה מאמה היה טוב, ושורשיה היו טובים, ועל כן הצמיחה רק טוב. עלא, אהובת הלב, המפונקת של אביה. קטנה בקומתה ובגילה, אך גדולה בבגרות שכלה. עיניי לא ראו מעולם חיוך יפה יותר משלה, או התפעלות גדולה יותר מהדברים הפשוטים ביותר. היא הייתה מתמלאת התרגשות עצומה כשאיה הייתה מבשלת את המאכל האהוב עליה, מרק עדשים. היא הייתה עפה מרוב שמחה ומספרת לכל הבניין: "אמא בישלה לי עדשים, כי אני אוהבת את זה!". עמאד אהובי, נשמת לבם של סבו וסבתו, הנחמה שלהם שלא עזב אותם לרגע. בעל החיוך הכובש, חובב מכוניות מושבע, המפונק של אבא שלו. עמאד היה יורד מסבתו לאביו ואומר לה: "סבתא, מה דעתך שנשתה קפה, אני ואת?" וסבתא לא הייתה מסרבת, כי אמי תמיד אהבה שיש מי ששותה איתה קפה, ושנאה לשתות לבדה. הילד המתוק שלנו הכיר היטב את סבתו. סאלח אהובי, אנחנו יודעים היטב איזה אבא נפלא ואיזה בעל טוב ואוהב היית. אך אלו גזירות האל. לאללה שייך מה שהוא נותן, ולו שייך מה שהוא לוקח. זוהי בחירה של טובינו וצדיקינו, ואיננו משבחים איש בפני אללה, אך כך אנו רואים אותם. מי ייתן ואללה יחזק את לבנו, את לבה של לין אהובתנו, ואת לבו של סאלח. הם נהרגו בטבח משפחת פראונה ב-15 באוקטובר 2023.