בירין מוחמד בכר רביע

בירין הייתה יפה עד מאוד, וצחוקה היה משיב נפש, כמו חיוכה של השמש. היא אהבה מאוד משחקים וילדים, ונהנתה לשחק איתם. היא הייתה רחומה מאוד, אהבה אנשים ונהנתה לעזור להם. היא העריצה איפור ואהבה להשאיר את שערה המתולתל פזור. היא נהנתה לשיר ולהקליט את עצמה רוקדת. בכל פעם שאנשים ראו אותה, הם התאהבו בה ושאלו: "מי הילדה הזאת?" לכל מקום שהלכה, כולם העריצו אותה. היא הייתה קשורה מאוד לאמה ולאביה, באופן יוצא דופן. היא הייתה מוכנה למות ובלבד שלא לראות את אביה מת. היא הייתה אומרת: "אני יכולה למות, ואבא שלי יישאר בחיים. אני מקריבה את עצמי". היא הייתה רחומה מאוד וכיבדה את הוריה. היא הייתה הילדה החכמה ביותר בגן, והגננת שלה אהבה אותה. היא הצטיינה בלימודיה, אהבה ללמוד ושיננה חלקים מהקוראן. היא ציפתה להשלים שינון של חלק שלם אחרי שהמלחמה תיגמר. היא השתוקקה לראות את סבתה, סבה, דודותיה ודודיה. היא העריצה אותם והתגעגעה אליהם כל כך עד שקנתה לסבתה בושם במתנה כדי להביע את אהבתה. בירין אהבה סיפורים, וביקשה מאמה כל יום שתספר לה סיפור. היא אהבה את החיים, השתדלה לרצות את כולם כל יום, ונישקה את ידיהם של אמה ואביה, את מצחם ואת כפות רגליהם. היא אהבה את דודותיה, דודיה, ודודה שנסע. היא אהבה את סבתה וסבה. ב-16 בינואר 2024, נהרגה בירין בתקיפה אווירית ישראלית באזור אל-מיראג'.