מעתז ומרואן אחמד מסרי

אחותי, אהובתי, חברתי, אור עיניי, תמצית ליבי והיסמין של ביתי, רואן ברבח, אמו של מעתז, וילדיה האהובים, מעתז ומרואן... אנו רואים בהם שהידים, ברצון האל. לא נאמר אלא את מה שמרצה את ריבוננו: לאללה מה שלקח, ולו מה שנתן, וכל דבר אצלו קצוב. די לנו באללה, והוא הטוב שבמשגיחים. והקושי, ולו יארך, הקלה תבוא אחריו... הבטחה מאללה, והבטחה זו די לנו בה. אני מפקיד את כולכם בידי אללה, וניפגש אצל אללה.