ג'ואן ובילאל סאאד לדעה

ג'ואן ובילאל היו מהילדים היפים והטהורים ביותר שיש. אמם היא דודתי, הצעירה ממני, שתמיד קראתי לה "דודתי הקטנה, המתוקה והחכמה", ואביהם, סאאד, היה אדם טוב, ערכי, תמיד נכון לעזור ומכובד. הם אהבו אותם יותר מכל דבר אחר בעולם; הם היו שמחת חייהם. בכל אירוע היו מצלמים אותם, כמו בתמונות האלה, כדי שיוכלו להראות להם כשיגדלו כמה שמחו בהם. הם נשארו בעזה תחת מצור של טנקים וראו דברים שלא ניתן לתאר. הם התפנו דרך הצלב האדום לרפיח, לאזור שכונה "בטוח", אך הלילה הופגז הבית שבו שהו. דודתי, בעלה, ילדיהם וכל משפחתו של בעלה עלו השמימה. והקטנים המתוקים הפכו לציפורים שעפות בגן עדן. אלוהים, רחם עליהם ברחמיך וחזק את לבם של סבי, סבתי, דודיי, דודותיי ושל כולנו. זהו כאב שנזרע בלב, והשנים, ארוכות ככל שיהיו, לא ימחו אותו. איננו מוחים על גזר דינך, אלוהים, אך אין בנו עוד כוח לשאת.