מוחמד בילאל זאהר

ארורה ישראל! אמו השכולה כתבה: "שלום לך, ניחוח מושק. מי ייתן ותגיע אל נחת וריחן, ואל ריבון מרוצה ולא זועם. שאלוהים יקל עליכם, חיי שלי." דודו ספד לו, לאביו בילאל, ולסבתו עטאף: "אמי היקרה, המורה עטאף מאדי, נשמת הבית, נפלה שהידית, בעזרת השם. אחי בילאל זאהר, נשמת הבית ועמוד התווך שלו, בן מסור להוריו ואהוב על הכל. הוא היה אהובנו ותמיכתנו – שלי, של אחיותיי ושל אבי. מעולם לא סירב לבקשותינו, והיה רחום וחנון. גם הוא נפל שהיד, בעזרת השם. וחמוד הקטן, צחוקו לא מש מפניי. ציפור קטנה בגן עדן."