מוחמד ממדוח מוחמד אבו ג'זר

יום שישי ראשון עובר עליי בלעדיכם. השבח לאל עד שתהיה מרוצה, ריבוני. וזהו מסר למוסלמים בכל העולם: דמיינו איתי את המציאות הזאת, שעות ספורות מפרידות ביניכם לבין ילדיכם ואשתכם. אתם מתעוררים משנתכם לבשורה על מותם, ולא מוצאים מהם ומגופותיהם דבר. (האם דמיינתם זאת לעצמכם?) הילדים האלה, המוסלמי, נקרעו לגזרים. מה הם כבר עשו למדינת היהודים העריצה? אללה, הראה לנו ביהודים ובמי שסייע להם יום שחור, רפא את ליבנו במראה גופות ילדיהם המרוטשות, ריבוננו. הבא עליהם יגון על ילדיהם ונשיהם, ריבוננו. ואיני אומר אלא מה שמרצה את ריבוננו: "אנו שייכים לאללה ואליו נשוב". "די לנו באללה, והוא הטוב במשגיחים". מי ייתן ואללה יאחד אותי אתכם בטוב, ריבוני. אהובי ליבי אתם. והוא מדבר עם עצמו, הלום מרוב הזוועה: הפעם האחרונה שראיתי אותם הייתה שעות ספורות לפני מותם. יצאתי עם אשתי לטייל ברחוב, וחזרנו הביתה. לא ידעתי שאלה יהיו השעות האחרונות שלנו, אבל, בחיי, ליבי היה כבד. ראיתי את פניהם של כולם, והם היו שונים. החדר היה מלא ברוך ובחיבה. אכלנו יחד ארוחת צהריים סביב שולחן אחד, וישבתי לדבר איתם. לאחר מכן, כשבאתי לצאת, נפרדתי מילדיי שישנו. בחיי, הם התעוררו, ובעיניהם היה מבט של געגוע ופרידה בעת ובעונה אחת. ואשתי החמה והאוהבת קראה לי ואמרה: 'בוא, אני רוצה לחבק אותך'. היא נישקה את ידי, חיבקה אותי ואמרה לי: 'תישן איתנו לילה אחד'. אמרתי לה 'מחר אחזור', ויצאתי. ולא ידעתי שזה יהיה המפגש האחרון שלנו. השבח לאל על כל פנים.