מאלכ יוסף שרף

״וְיִבְחַר מִכֶם שַהִידִים״ השבח לאל, אשר כיבד אותנו בכבוד הגדול מכל, והעניק לנו בחסדו את הדרגות והעיטורים הרמים ביותר בעולם הזה ובעולם הבא, בכך שהפך אותנו לא לשהיד אחד, כי אם למשפחה שלמה של שהידים. וכך, משפחתי, שנפרדתי ממנה בלב סבלני ומקבל את הדין, נושאת את השם "שרף" [כבוד] – כשם, כמעשה וכדרך חיים. בלב שבור ומוכה יגון, אך סבלני ומקבל את דין האל, אני מבשר על מותה של משפחתי, היקרה לי מכל בעולמי, האנשים היקרים ביותר, והמשענת החזקה ביותר שלי. אשתי, מאור עיניי, רעייתי לחיים ושותפתי לדרך, איסלאם בעלושה. ילדיי, פרי בטני, שלמענם עמלתי חיים שלמים, ולו היו חיי ארוכים יותר, הייתי ממשיך לעמול למענם. הם תמיד הצטיינו בלימודיהם והגיעו להישגים הגבוהים ביותר: (מַלַכּ בכיתה ו', מאלכ יורש העצר שלי בכיתה ה', יסמין בכיתה א', ונור בת שלוש). המסר שלי לאויב הוא: לא תחלישו אותנו. אנחנו בוכים כי אנחנו בני אדם ואוהבים את יקירינו, אבל לעולם לא נישבר. בחיי, לעולם לא נישבר. ריבונו של עולם, קח מדמנו עד שתתרצה. מאלכ... בן לבי, נשמתי, יורשי ויורש העצר שלי. כמו משב רוח עדין הוא חי בינינו, מרחף באושר ומפזר אהבה, בדיוק כמו פניו בתמונה הזאת, ובכל התמונות! מאלכ... אלוהים הוא עדי שזכית לאהבה טהורה. היית המשענת שלי, שכוחה החל להתחזק לצדי. היית החלום שעבורו תכננתי מסלול חיים אחר, אך אלוהים העניק לך תוכנית אחרת – ואת השהאדה, המעמד הרם והנשגב מכל. ללבך הזוהר ולנשמתך היפה... אני מתגעגע, ואמשיך להתגעגע תמיד.