אחמד עבדאללה דרויש

אחמד היה הילד המפונק של משפחתנו, בן הזקונים. היה לו לב רגיש וחיוך יפהפה ובלתי נשכח. הוא היה אוהב ונאמן לכל סובביו, ומעולם לא השיב את פניו של איש ריקם. הילד המפונק שלי, אהוב ליבי, אני כל כך מתגעגעת אליך, מתגעגעת לצחוקך ולשמוע את קולך, נשמת נשמתי.