פארוק מוחמד אבו ורדה

פארוק היה נער ערכי ובעל שם טוב, נהג לפקוד את המסגד ולמד בעל פה שלושה-עשר חלקים מהקוראן. הוא הצטיין בלימודיו בבית הספר והיה מהתלמידים המובילים. פארוק אהב את החיים ושאף להגיע להישגים רבים, וחלם להיות רופא. הוא ניחן במוסריות ובאדיקות דתית שהתעלו על בני גילו, ונהג למחול למי שפגע בו. "שעתיים לפני שנהרג, הוא אמר לי: 'אמא, חלמתי שהבית של סבא מופגז ושאני נופל שהיד. אמא, החלומות שלי מתגשמים, בואי נחזור הביתה שלנו'. אמרתי לו: 'יקירי, נחכה עד אחר הצהריים ונראה מה יהיה'. וזאת, למרות שהוא זה שהתעקש שנצא מביתנו ונלך לבית סבו, מתוך מחשבה ששם בטוח יותר. לא חלפו שעתיים מאז שסיפר לי את החלום, והכיבוש הפגיז את בית אח-סבו, הצמוד לביתם. חביבי נהרג, וחלום הבלהות שלו התגשם. אנחנו קמנו, חיים, מבין ההריסות. יהי חלקך בגן עדן, יקירי".