אחמד סמיח אבו זאיד

אחמד היה תמים כתמימותם של ילדים, וחיוך לא מש מפניו. הוא תמיד היה עליז, אהב מאוד לשחות בים ואהב את משפחתו אהבה רבה. התקווה תמיד שכנה בליבו, על אף מרירות המלחמה, העקירה וההרס. משפחתו לא זכתה עוד לראות אותו ואת פניו העליזות, המלאות בילדות ובתקווה. אחמד נהרג יחד עם בן דודתו וחברו, יוסף איברהים אבו זאיד, כשניסו להציץ אל עירם, שנמנעה מהם ראייתה במשך ארבעה חודשים.