מואיד אחמד אבו חמיד

מואיד היה ביישן מאוד, ובאותו זמן גם נועז מאוד מאוד. הוא אהב את הים אהבה עזה; הוא היה הולך לנמל וקופץ ממקומות גבוהים. הוא לא סיפר לי על כך כי ידע כמה אני דואגת לו, וראיתי את הסרטונים שלו רק אחרי שנהרג. הוא הצטיין בלימודיו והיה מן הראשונים בכיתתו. בתקופת בית הספר היסודי היה ילד מנומס שכולם אהבו. הוא היה שקט ואהב לצחוק. ביום שנהרג ביקשתי ממנו ללכת להביא לחם בשבע בבוקר. הוא הלך וחזר וחיפש לחם עד שמונה בערב. הוא ירד להביא לחם ולא חזר. הוא נהרג בפתח הבית, בהפגזה על בית השכנים.