חביבה עבד אל-קאדר

הייתה ילדה שאהבה את החיים. היא נשאה מכחול, לא טיל, ובכל זאת הכיבוש הרג אותה, שכן הוא תוקף כל אבן ואדם ברצועת עזה. היו לה חלומות רבים, אך האויב מנע אותם מאמה, והרג את חלומותיה ואת שאיפותיה שהיו אמורות לגדול יחד איתה. חביבה הייתה בת 8. היא אהבה אמנות ורצתה להיות רופאה. היא למדה על זכויות האדם וזכויות הילד, והבינה היטב שיש לה זכות לחינוך, לבריאות, למשחק ולחיים שקטים במולדת בטוחה. אך היא לא זכתה לאף אחת מזכויותיה. כילדה פלסטינית, זכויותיה היו משאלות ליבה הגדולות ביותר. בליל שבת, 14 באוקטובר, חביבה ישבה בביתה וציירה, כאשר האויב הפציץ את ביתה. היא המריאה אל השמיים כציפור, עם תמימותה, יופייה וילדותה הגזולה.