ג'ומאנה עלאא אל-קטאע

ג'ומאנה נהרגה בגיל 16, יחד עם אחותה הצעירה בלסם עלאא קטאע, שהייתה בת 13, לאחר שביתן הופצץ על ידי הכיבוש. לג'ומאנה היו צחוק תמידי, פנים מאירות ולב חם. כולם אהבו אותה בזכות הפשטות והחיוך שלה. היא מצדה אהבה את כולם, ותמיד אמרה להם כמה היא אוהבת אותם. ג'ומאנה הייתה תלמידה מצטיינת, הן בציוניה והן ביחסה המנומס והערכי לכל הסובבים אותה, ללא יוצא מן הכלל. היא הייתה אהובה על מורותיה, חברותיה ובנות כיתתה. היא השתתפה בחוג לשינון הקוראן במסגד השכונתי, מסגד אל-מחטה העתיק. חלמה היה לסיים לשנן את ספר האלוהים כולו, כדי להסב נחת להוריה ולשמח אותם. בכל פעם ששיננה סורה וסיימה חלק נוסף, התלהבותה רק גברה. היא הייתה רצה לעברי מחייכת, מאושרת כל כך עד שהעולם היה צר מלהכיל את שמחתה. היא תמיד סיפרה לי כמה היא אוהבת את המורה שלנו, ושהיא דבקה בלימוד בזכותה. היא ניסתה לשמח את המורה, כי זו השקיעה מאמצים רבים בכולם כדי להכשיר דור של חפיזים.