שאם נג'אר

היא הייתה ילדה שקטה ומיוחדת, צייתנית, פיקחית וטובת לב. לא רציתי להביא אחריה עוד ילדים, כדי שאוכל לתת לה את כל מה שמגיע לה ולגדל אותה כראוי. השקעתי בגידולה את כל כולי, הקדשתי לה את כל זמני כדי שתהיה הטובה והמוצלחת מכולם. במהלך המלחמה אלוהים בירך אותנו באח עבורה, בן חודשיים כיום. הוא שרד מתחת להריסות וחולץ, אבל הגוף שלה לא עמד בזה. היא נהרגה ועלתה השמימה, ציפור קטנה בגן עדן. היא נהגה לומר לאחיה: "אני אחותך הגדולה, כשתגדל אגן עליך". היא שרה לו, "אתה יקר לי, אח שלי". היא אהבה אותו מאוד, ושמחה בו כל כך, אבל היא לא זכתה לשמוח בו, ולא זכתה להגן עליו.