עאטף מוחמד דבור

עאטף שינן את הקוראן בעל־פה, הקפיד להתפלל וכיבד את הוריו. הוא אהב את החיים, היה חבר נאמן, ואהוב על כולם. הוא נהרג בעת שעשה את דרכו יחד עם משפחתו לדרום הרצועה, לאחר שהכיבוש כפה עליהם להתפנות מביתם אל מה שכינה "אזורים בטוחים". הרכב הופגז, ואביו וסבו נהרגו יחד עמו. מעולם לא פגשתי לב טוב ורחום יותר מזה של עאטף. הוא היה ידוע באהבת האדם ובחיוך שלא מש מפניו. אין תחליף לרגעים שישבנו יחד במהלך חודש הרמדאן. והנה הגיע החודש, ואני כאן בלעדיך. אנחנו נתגעגע אליך מאוד, חביבי.