מוחמד בסיסו

הם קראו לו "חמוד". הוא נכנס לליבו של כל מי שראה אותו. הוא היה כמו משב רוח עדין, לא פגע באיש, ילד עם נשמה יפה. החיוך לא מש מפניו. אביו כינה אותו "דוב הדבש". הוא אהב מאוד משחקי מכוניות, ויום הולדתו האחרון חל בזמן המלחמה. חלומו האחרון היה לקבל טלפון נייד כדי שיוכל לשחק במשחקי מכוניות עם אחיו, אחמד. מוחמד נפגע מכוויות בכל גופו לאחר שהופגז בית סבתו, שאליו נמלטה המשפחה. בשל המצור והמחסור בבתי חולים, הוא מת מפצעיו.