מירפת מוחמד יאזג'י

היא הייתה בתו הבכורה של אביה. אחיה היחיד, בן שנתיים ותשעה חודשים, נפצע באורח קשה. היא הייתה ילדה חמה, שקטה, והצטיינה בלימודיה. היא הסכימה להירדם רק בחיק הוריה. הכיבוש הפריד בינה וביניהם; אביה נשאר בעזה ולא יכול היה להגיע לדרום. בכל פעם שאמה סידרה את שערה ובגדיה, מירפת הייתה אומרת: "היום נלך לבקר את אבא, התגעגעתי אליו, אמא!". בלילה שבו נהרגה ברפיח, היא ביקשה מדודהּ מצד אמה "אינדומי". הוא אמר לה: "בטח, יקירתי, מחר אביא לך". הכיבוש הרג אותה לפני שהספיקה לאכול את המנה שביקשה!