מרים ראא'ד לדאווי
גיל 16
הייתה יפה מאוד, וצחוקה היה שובה לב. היא אהבה את החיים ופיזמה להם, ומעולם לא ידעה שעמום. היו לה חלומות רחבי ידיים ופשוטים, כאלה שהלמו אותה היטב. היא קיוותה שכל העולם יכיר אותה ושתשאיר חותם נצחי בחברה, אך הכיבוש רצה אחרת. היא נהרגה יחד עם הוריה ושתיים מאחיותיה הקטנות.