דנה מוחמד אבו שריעה

דנה למדה שנה אחת בגן 'איקראא', אך לא השלימה את השנה שאחריה בגלל המלחמה. היא נהרגה כשאמרה לי: "אמא, אני רוצה ללכת לפארק העירוני". עניתי לה: "כשהמלחמה הזאת תיגמר, אמא, אני מבטיחה שאקח אותך". היא עזבה את העולם ולא הספקתי למלא את בקשותיה. היא הייתה אהובה על כולם; "לאן שלא הלכה, כולם היו אומרים לי, 'משאללה עליה'". היא גם הצטיינה בלימודיה. היא הלכה ולקחה את לבי איתה. מנהלת הגן שלה התעצבה מאוד כששמעה על מותה. הלכה לעולמה היקרה, ורד הבית.