אחמד ראני סמור

דמיינו לעצמכם שפרי בטנכם, בנכם היקר, נורה לנגד עיניכם כשאתם מחכים לו שיחצה את הכביש ויבוא אליכם. הוא רץ לקראתכם, מאושר, ולפתע נופל חלל. הזמן עוצר מלכת מרוב הלם. אתה מרגיש שאתה בסיוט, רץ אליו אבל לא מצליח להגיע, לא מצליח למשוך אותו מהסכנה, לא מצליח לחבק אותו או אפילו להיפרד ממנו במבט אחרון. אתה עומד חסר אונים, לא יכול לעשות דבר מלבד להביט בו מרחוק ולומר: 'אני מפקיד אותך בידי אלוהים, בני', ולהמשיך בדרכך, דמעותיך על לחייך, ומראֵה נפילתו אינו מרפה ממך. אולי תאמרו שזה דמיון, אבל זה מה שקרה לי ולאחרים. שאלוהים ירחם עליך, יקירי, אחמד שלי. היית יפה, מיוחד ומוכשר מאוד, וידעת את ספר הקודש בעל פה. תמיד גרמת לי להיות גאה בך. אהבת את החיים, טיפחת את עצמך ואת יופייך. היית אהוב על משפחתך, מוריך וחבריך. היית שובב ופעלתן, אבל כמה חן היה בך. אח, בני, שברת את לבנו. הלכת למי שרחום עלינו יותר, נחת, הלכת אל ריבון העולמים. ציפור מציפורי גן עדן, בני. השארת אותי אחריך, נאבק בצער, מלא בייסורים על לכתך, ומייחל להיות איתך. ביום רביעי, 24 בינואר 2024, בשעה אחת בצהריים, חשך עליי עולמי עם לכתך, נשמת אפי, בני. יהי רצון שאלוהים ייתן לנו את הכוח לשאת את כאב הפרידה.