קוסאי עווד ע'וראב

זהו בנה של דודתי, השהידה אימאן. היה לו הצחוק הכי יפה בעולם. קוסאי היה אהוב לבנו, אחינו הקטן שאהבנו כל כך. היו לו פנים שמחות ומתוקות. הוא הצטיין מאוד בלימודיו, תמיד היה מהראשונים בכיתה, ואהב מאוד ללמוד. הוא אהב מאוד לשחק, וגם אהב לשחות אהבה רבה. הוא אהב מפגשים משפחתיים וטיולים איתנו. הוא אהב אותנו, המשפחה של דוד אחמד, אהבה עזה. הוא היה אחינו הקטן, שאהב אותנו ואנחנו אותו כל כך. הוא היה אהוב ליבה של אמו. הוא אהב את דודתי מאוד והיה קשור אליה עד מאוד. הוא לא היה מסוגל להתרחק ממנה, היא תמיד הייתה איתו, ולכן הצטרף אליה יומיים אחרי שנהרגה, כי לא יכול היה לשאת את החיים בלעדיה. קוסאי היה ילד שמח, מתוק, חייכן ואהוב, ובעל הצחוק הכי יפה בעולם. הוא היה מוכשר, מצטיין, מיוחד ואוהב חיים. היו לו חלומות רבים שרצה להגשים. הוא אהב לשחק, כמו כל הילדים. הוא אהב אותנו מאוד והיה קרוב אלינו מאוד. הטיל גזל מאיתנו את קוסאי ואת צחוקו, כשם שגזל מאיתנו את דודותיי ובני משפחה נוספים. קוסאי לא היה סתם עוד מספר. הוא היה החיים עצמם, ומלא חיים.