מוחמד איסמאעיל חסאינה

מוחמד היה ילד וגבר בו־זמנית. הוא תמיד אמר, "אני גבר גדול", והתנהג באופן בוגר בהרבה לגילו. הוא לא היה ככל ילד אחר; הוא הקפיד על תפילותיו ושינן שישה חלקים מהקוראן. הוא שאף לשנן את כולו כדי לעטר את ראש הוריו בכתר של כבוד, אך הכיבוש הרג אותו ביהירותו וקטע את שאיפותיו וחלומותיו. הוא כיבד את הוריו, היה ערכי וכל מי שפגש אותו אהב אותו. תמיד אהב להביע את דעתו על כל דבר, היה לו טעם משובח בבגדים ואף נהג לייעץ לאחרים על לבושם. הוא אהב להיות עצמאי ולקחת אחריות על אחרים, והיה רחום מאוד כלפי שתי אחיותיו ודאג להן כאילו היה אביהן. הוא לא היה ילד רגיל. מוחמד הוא לא מספר. מוחמד היה שאפתן, מלא תשוקה ובעל חלומות, והכיבוש הרג אותו בדם קר בלילה של הפסקת אש הומניטרית לכאורה. מוחמד נהרג והותיר אחריו אם שמתה מגעגועים לראותו ולחבקו, ואחות שראתה בו את כל עולמה. מוחמד נמצא כעת בגן העדן. הוא עלה השמימה אל רחמי האל יחד עם אחותו ואביו, בטבח שביצע הכיבוש במשפחות חסאינה ואבו שריעה, שבו נספו 120 איש בעלי שאיפות, חלומות וחיים.