עבד אל-רחמן מוקיד

ב-14 שנותיו הוא חי חיי משחק והרפתקאות, טייל ברצועת עזה מצפונה ועד דרומה, והיה נלהב, אהוב וחברותי. הוא כונה "א-שאב א-נע'ש" (הצעיר השובב) בזכות רוחו העליזה ואהבת החיים שלו, והיה "הנשמה של הבית", כפי שתיארה אותו אמו. הכיבוש כפה על משפחתו לעקור לנוסיראת בטענה שמדובר באזור בטוח. אך הכיבוש הפושע הפגיז סמוך למקום שאליו נמלטו, והוא נפגע מכוויות בכל חלקי גופו. הוא ניסה להיאבק בכאב, אך האל בחר בו והוא עלה השמימה כשהיד.