תאלא אחמד אבו מועמר

הנכדה הראשונה והילדה האהובה והמפונקת. עוד לא מלאו לה עשר שנים. היא הייתה חכמה ומצטיינת, וידעה בעל פה ארבעה חלקים מהקוראן. היא חלמה להיות רופאה כמו הוריה, ולראות את אביה, שחי בסעודיה ושאותו לא פגשה זה חודשים. בתחילת המלחמה, כל מה שדיברה עליו היה שהיא לא רוצה למות ושהיא רוצה לראות את אביה. אך כמו ילדים אחרים, המלחמה התישה את תאלא, והיא החלה לייחל למותה כקדושה ואמרה: "די, אמא, אני כבר לא רוצה ללכת לאבא, אני רוצה למות כשהידית ולעלות לגן עדן". ותאלא עלתה לגן עדן, לאחר שהכיבוש הרג אותה יחד עם סבה וסבתה ומספר מבני משפחתה.